יב

תְּפִלָּה, אֱמוּנָה, נִסִּים וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם בְּחִינָה אַחַת וּתְלוּיִים זֶה בָּזֶה. [וּבְּלִקּוּטֵי עֵצוֹת (אוֹת א' בְּעֵרֶךְ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה סְעִיף ב' ) מְבוֹאָר קְצָת בַּאֲרִיכוּת פֵּרוּשׁ אֲמִתִּי מִלִּקּוּטֵי הֲלָכוֹת עַל סָעִיף זֶה, עַיֵּן שָׁם]. וּכְפִי שֶׁפָּגַם חַס וְשָׁלוֹם בִּתְפִלָּה וֶאֱמוּנָה וְכוּ', כֵּן גּוֹרֵם חָלִילָה לַאֲרִיכוּת הַגָּלוּת. וּלְהֵפֶךְ, כְּפִי שֶׁמִּתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וּתְפִלָּה בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כֵּן גּוֹרֵם לְהִתְקָרְבוּת הַגְּאוּלָה: (תורה ז, א)