כַּאֲשֶׁר אָנוּ קוֹרְאִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּתְפִלּוֹת וּבְרָכוֹת, בִּשְּׁבָחִים וּבִתְּאָרִים שֶׁקּוֹרְאִים לְאָדָם, כְּגוֹן "מֶלֶךְ", "גָּדוֹל", "גִּבּוֹר", "נּוֹרָא" וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ קוֹלֵנוּ, זֶהוּ חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ. כִּי אִלּוּ לֹא נָתַן לָנוּ רְשׁוּת, לִקְרֹא לוֹ בַּשְּׁבָחִים הַנַּ"ל, לֹא הֻתַּר לָנוּ לִקְרֹא לוֹ בִּשְּׁבָחִים וּתְאָרִים הַנֶּאֱמָרִים עַל אָדָם, כִּי כְּבוֹדוֹ וּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גָּדוֹל לְאֵין שִׁעוּר מִן הַשְּׁבָחִים וְהַתְּאָרִים הַנַּ"ל. רַק מֵחֲמַת אַהֲבָתוֹ אוֹתָנוּ וַחֲסָדָיו הָרַבִּים, נָתַן לָנוּ רְשׁוּת לִקְרֹא אוֹתוֹ בַּשְּׁבָחִים הַנַּ"ל וּלְהִתְפַּלֵּל אֵלָיו בִּכְדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְהִדַּבֵּק בּוֹ.
וּבְעֵת הַתְּפִלָּה, הֵן בְּעֵת תְּפִלַת חִיּוּב, הֵן בְּעֵת תְּפִלּוֹת אֲחֵרוֹת, הֵן בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הֵן בְּשָׂפָה הַמֻּכֶּרֶת לוֹ, צָרִיךְ לִזְכֹּר בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, לִפְנֵי מִי הוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּתוֹ, וּלְהִתְפַּלֵּל בְּהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה וּבְהִתְלַהֲבוּת מְרֻבָּה, וְהַכֹּל בֶּאֱמֶת. וּבִפְרָט יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּעֵת אֲמִירַת הַשְּׁבָחִים הַנַּ"ל, לוֹמַר אוֹתָם בְּכָל לִבּוֹ בֶּאֱמֶת. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר מְאֹד לְהַקְשִׁיב לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה הַיּוֹצְאוֹת מִפִּיו, בְּכָל כֹּחוֹ וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף כ"ו): (תורה טו, ה)