לח

מַה שֶּׁמַּכִּין כַּף אֶל כַּף בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, הוּא כְּדֵי לְטַהֵר אֶת הָאֲוִיר בְּמָקוֹם בּוֹ הוּא מִתְפַּלֵּל, כִּי מְחִיאַת כַּפַּיִם מְטַהֶרֶת אֶת הָאֲוִיר וּמְקַדַּשְׁתּוֹ בִּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. נִמְצָא שֶׁמְּחִיאַת כַּפַּיִם בְּכַוָּנָה אֲמִתִּית גּוֹרֶמֶת לִתְפִלָּה בָּאֲוִיר שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְזֶה הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לַתְּפִלָּה, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְסֻגֶּלֶת שֶׁהַתְּפִלָּה תִּתְקַבֵּל, כַּמְבוֹאָר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עַיֵּן כְּתוּבוֹת קי: כָּל הֲדַר בא"י וְכוּ'). וְזֶה תִּקּוּן לְמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, הַיְנוּ לְהִנָּצֵל מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בְּעֵת הַתְּפִלָּה. וְעַל־יְדֵי זֶה נִצּוֹל מִמַּחֲשָׁבוֹת עֲבוֹדָה זָרָה, וּמִתְבַּטְּלוֹת רְצִיחוֹת וַאֲבַדּוֹן מִן הָעוֹלָם: (תורה מד)