יט

עַל־יְדֵי הָעֵסֶק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף ז'), מִתְחַדֶּשֶׁת הַנְּשָׁמָה, הַיְנוּ הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל, כַּמְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא הַנְּשָׁמָה. וְזוֹכִים לְקַבֵּל מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכָל פַּעַם נְשָׁמָה חֲדָשָׁה, הַיְנוּ שֵׂכֶל חָדָשׁ וְדַעַת לְהַכִּירוֹ יִתְבָּרַךְ. וַאֲפִלוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִלְמֹד וּבְשֶׁל כָּךְ אֵינוֹ מְקַבֵּל מֹחַ חָדָשׁ, כִּי אֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה הִיא עִקַּר הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל, אַף עַל פִּי כֵן גּוֹרֵם לְתִקּוּן גָּדוֹל עַל־יְדֵי עִסּוּקוֹ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה, וּמֵיטִיב לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מִשָּׁרְשׁוֹ. כִּי עַל־יְדֵי עֲסָקִים בְּיֹשֶׁר וּבֶאֱמוּנָה שֶׁל אָדָם שֶׁאֵינוֹ בֶּן תּוֹרָה, מִתְחַדֵּשׁ הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא מִשָּׁרְשׁוֹ (כָּאָמוּר) - לְלִמּוּד הַתּוֹרָה וּדְבֵקוּת בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאָה וְאַהֲבָה אֲמִתִּיִּים: (תורה לה, ו' ט')