יח

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שׂוֹנֵא בֶּצַע, הַיְנוּ שֶׁשּׂוֹנֵא מָמוֹן שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר עַל פִּי תּוֹרָה, שֶׁהוּא מָמוֹן שֶׁרוֹכְשִׁים אוֹתוֹ חָלִילָה עַל־יְדֵי גְּנֵבָה, גְּזֵלָה וּרְצִיחָה. הֵן גְּנֵבָה, גְּזֵלָה וּרְצִיחָה בְּפֹעַל מַמָּשׁ, הֵן כַּאֲשֶׁר אֵלּוּ כְּרוּכִים בְּמַשָּׂא וּמַתָּן אוֹ מְלָאכָה, כְּפִי שֶׁרוֹאִים רַחֲמָנָא לִצְּלָן אֵצֶל סוֹחֲרִים וּבַעֲלֵי מְלָאכָה, שֶׁאֵינָם נוֹהֲגִים עַל פִּי תּוֹרָה. וְכֵן יֵשׁ לִשְׂנֹא מָמוֹן שֶׁמְּקוֹרוֹ בִּצְבִיעוּת וּבַחֲנֻפָּה אוֹ עַוְלוֹת אֲחֵרוֹת, וּבִפְרָט מָמוֹן כָּזֶה, שֶׁבְּעֶטְיוֹ צָרִיךְ חָלִילָה לְבַטֵּל מַשֶּׁהוּ מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁצְּרִיכִים בִּגְלָלוֹ לְבַטֵּל תְּפִלָּה, לִמּוּד, נְטִילַת יָדַיִם, בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וּשְׁאָר מִצְווֹת, וְנִדְמֶה לוֹ כִּי עַל־יְדֵי קִיּוּם הַמִּצְווֹת הַנִּזְכָּרוֹת, לֹא יוּכַל לַעֲסֹק בְּמַשָּׂא וּמַתָּן כָּרָאוּי, וְלֹא יַרְוִיחַ לְפַרְנָסָתוֹ. עַל־יְדֵי הַשִּׂנְאָה לְמָמוֹן לֹא כָּשֵׁר זֶה (כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה), זוֹכֶה לְשֵׂכֶל וּלְחָכְמָה שֶׁיּוּכַל לְהַכִּיר בְּאֶמְצָעוּתָם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזוֹכֶה לְיִרְאַת ה' וּלְאַהֲבָתוֹ.

אֲבָל עַל־יְדֵי אַהֲבָה לְמָמוֹן, הַיְנוּ תַּאֲוָה לְמָמוֹן אֲפִלוּ מִמָּקוֹר לֹא כָּשֵׁר, עַל־יְדֵי זֶה מְאַבֵּד אֶת הַדַּעַת וְהַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, וְנוֹפֵל לִשְׁטוּת וְלִכְסִילוּת, לְעַצְבוּת וּלְמָרָה שְׁחוֹרָה, וְהַקְּלִפּוֹת - הַיְנוּ הַדֵּעוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת - מַקִּיפוֹת אוֹתוֹ, הַיְנוּ שֶׁמֹּחוֹ מָלֵא תָּמִיד רַחֲמָנָא לִצְּלָן בְּמַחֲשָׁבוֹת וְדֵעוֹת לֹא טוֹבוֹת, שֶׁהֵם הֵפֶךְ הַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת הָאֲמִתִּיִּים: (תורה ל, ד)