מט

מִי שֶׁחָפֵץ לְפַרְנֵס אֶת אֵלּוּ הַתְּלוּיִים בּוֹ, צָרִיךְ לִהְיוֹת אִישׁ חַיִל, הַיְנוּ בַּעַל יִרְאַת שָׁמַיִם, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק בֶּאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה, וּבִפְרָט בְּבִטָּחוֹן אֲמִתִּי בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כֵּן צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ קְצָת מֶמְשָׁלָה עַל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מְפַרְנְסָם, כְּדֵי לְהַדְרִיכָם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וּבִפְרָט צָרִיךְ הוּא לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ רַע, וְעַל־יְדֵי זֶה יוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לָהֶם פַּרְנָסָה: (תורה ז, י)