נ

יֵשׁ עֲבֵרָה אַחַת, שֶׁאִם נִכְשָׁלִים בָּהּ, עָנְשָׁהּ הוּא לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב. הָעֵצָה לְהִנָּצֵל מֵעֲבֵרָה זוֹ, הִיא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה בִּכְלָלִיּוּת עַל הָעֲווֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים שֶׁנִּלְכַּד בָּהֶם. וְצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְּחִנּוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵעֲבֵרָה זוֹ. הַזְּמַן לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל הָעֲבֵרָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְכֵן לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, הוּא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּמוֹחִין דְּגַּדְלוּת, הַיְנוּ כְּשֶׁהַמֹּחַ נָקִי מֵעַצְבוּת וּדְאָגוֹת וּמִבִלְבּוּלִים אֲחֵרִים: (שיחה קיב)