נג

צָרִיךְ לִזְכֹּר תָּמִיד אַזְהָרָתָם שֶׁל צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁזָּעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וְהִתְרִיעוּ, שֶׁלֹּא נִתֵּן לְרַמּוֹת אֶת עַצְמֵנוּ. וְצָרִיךְ לְהַכְנִיס יְדִיעָה זוֹ בַּלֵּב וּבַמֹּחַ, וְלִזְכֹּר תָּמִיד כִּי הָעוֹלָם מְשַׁקֵּר הוּא, וְכִי הָעֲשִׁירוּת הַכָּבוֹד וְתַאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה אֵינָם וְלֹא כְלוּם, וְאֵין בָּהֶם שׁוּם מַמָּשׁ. וְהָעִקָּר מַמָּשׁ הוּא הַדַּעַת הָאֲמִתִּית שֶׁחוֹשֶׁבֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת תָּמִיד בְּתַכְלִיתוֹ שֶׁל אָדָם, אוֹ אָז אֶפְשָׁר לְהָבִין בֶּאֱמוּנָה אֲמִתִּית אֶת תַּפְקִידוֹ שֶׁל אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְהֵיאַךְ עָלָיו לִנְהֹג בְּכָל דְּרָכָיו מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו, כִּי הָעִקָּר הוּא לַחֲשֹׁב עַל הַסּוֹף.

וְצָרִיךְ לִזְכֹּר הֵיטֵב, כִּי מִן הַהַצְלָחוֹת הַמְּדֻמּוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא הָיָה לְשׁוּם אָדָם תַּכְלִית טוֹבָה (כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה בְּסָעִיף נ"ב), כִּי בַּסּוֹף נִשְׁאָר לוֹ לָאָדָם מִכָּל הַצְלָחוֹתָיו יְגִיעוֹתָיו וְטִרְחוֹתָיו, רַק מִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, שֶׁכָּבַשׁ אֶת יִצְרוֹ בִּימֵי חַיָּיו. וְאִם חָלִילָה, לֹא הִשְׁתַּדֵּל לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ וְלַעֲסֹק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ, עָלָיו נֶאֱמַר בְּקֹהֶלֶת (ה, יד): "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא", כָּךְ מְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת. עַל־כֵּן חַיָּב כָּל אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלַחֲשֹׁב עַל תַּכְלִיתוֹ, וּלְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנַת הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית בֶּאֱמֶת בְּכָל פְּרָט, וְלַעֲסֹק כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וּמִדּוֹת טוֹבוֹת, כִּי רַק הֵמָּה טוֹבָתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל הָאָדָם, וְרַק הֵם יִשָּׁאֲרוּ לוֹ לָנֶצַח, כַּמְבוֹאָר לְמַעְלָה: (שיחה נא)