ל

מֵחֲמַת שֶׁאֱמוּנָתָם אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת, טוֹעִים אֲנָשִׁים רַבִּים וְחוֹשְׁבִים וְאוֹמְרִים, כִּי הַסִּבּוֹת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת לְפַרְנָסָה וּרְפוּאָה הֵם הָעִקָּר. הַיְנוּ, הֵם אָכֵן מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַךְ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ גַּם סִבּוֹת, הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּרְפוּאָה וְכוּ'. כְּלוֹמַר, שֶׁחוֹשְׁבִים כִּי הַסִּבּוֹת הֵם הָעִקָּר, וּכְאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּלֹא זֶה אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָתֵת לָהֶם פַּרְנָסָה וְכוּ'. אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל מַחֲשַׁבְתָּם הִיא מֵחֲמַת חֹסֶר אֱמוּנָה, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לַעֲזֹר הֵן בְּפַרְנָסָה, הֵן בִּרְפוּאָה וְכוּ' בְּלִי שׁוּם סִבָּה וְהִשְׁתַּדְּלוּת כְּלָל. וּמַה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסַבֵּב עַל פִּי רוֹב פַּרְנָסָה וּרְפוּאָה בְּאֶמְצָעוּת סִבּוֹת וְהִשְׁתַּדְּלוּת, הוּא רַק נִסָּיוֹן, כְּדֵי לִבְחֹן אֶת הָאָדָם אִם יַאֲמִין בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית אֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק בְּסִבּוֹת. אֲבָל בֶּאֱמֶת חַיָּבִים לְהַאֲמִין וְלָדַעַת, כִּי פַּרְנָסָה רְפוּאָה וְכוּ' הֵם רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם חִיּוּב הַטִּבְעִי כְּלָל. (תורה סב, ו)