ג

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, הַיְנוּ שֶּׁמּוֹצִיא מִפִּיו רַק דִּבְרֵי קְדֻשָּׁה, תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְכוּ', וּבִפְרָט שֶׁשּׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ מִלְּדַבֵּר דִּבּוּרִים אֲסוּרִים, כְּגוֹן לָשׁוֹן הָרַע, רְכִילוּת, לֵיצָנוּת, נִבּוּל פֶּה וְכוּ', וּמִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הַבְּרִית, הַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמֵר מֹחוֹ מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּבִפְרָט מֵהִרְהוּרֵי זְנוּת, אָדָם זֶה יָכוֹל לְעוֹרֵר אֶת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְּצוּיוֹת בְּכָל דָּבָר בָּעוֹלָם. כִּי מַה שֶׁמַּאֲכָל וּמַשְׁקֶה מְחַיִּים אֶת הָאָדָם, הוּא מִשּׁוּם שֶׁמְּצוּיָה בָּהֶם חִיּוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא נִקְרֵאת "אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה", כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַתּוֹרָה אֶחָד הֵם, כַּמְבוֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (אחרי ח"ג דף עג.) "קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא כָּלָּא חָד".

וְלָכֵן מְכֻנָּה חִיּוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמְצוּיָה בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה, וְכֵן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים בְּשֵׁם "אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה", וְאֵלּוּ הֵם הַמְּחַיִּים אֶת הָאָדָם עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ וּשְׁתִיָּתוֹ, כַּמְבוֹאָר בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים ח, ג) "כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם", הַיְנוּ שֶׁלֹּא מִטִּבְעִיּוּת הַמַּאֲכָל וְגַשְׁמִיּוּתוֹ חַי הָאָדָם, אֶלָּא רַק מִן הַחִיּוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַיְנוּ אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְּכֻנּוֹת "מוֹצָא פִי ה'" הַמְצוּיָה בָּהֶם.

אָדָם כָּזֶה הַזּוֹכֶה לִשְׁלֵמוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְשׁוֹמֵר בְּרִיתוֹ כַּמְבוֹאָר, וּמְקַבֵּל חִיּוּתוֹ מִמַּאֲכָלוֹ וּמַשְׁקֵהוּ וּמִכֹּל הַתַּעֲנוּגִים רַק מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַמְלֻבָּשׁוֹת בָּהֶם, הַיְנוּ שֶׁמְּחַיֶּה עַצְמוֹ רַק מֵרוּחָנִיּוּת אֱלֹקִית, חִיּוּת אֱלֹקִית וְלֹא נֶהֱנָה כְּלָל מִתַּעֲנוּג גַּשְׁמִי חָלִילָה, עַל־יְדֵי זֶה מְאִירִים לִבּוֹ וּפָנָיו, וּפָנָיו מִזְדַּכְּכִים וּמִתְקַדְּשִׁים, עַד שֶׁיָּכוֹל לְעוֹרֵר אֲנָשִׁים לִתְשׁוּבָה, רַק עַל־יְדֵי הַבָּטָה בָּהֶם. כִּי עַל־יְדֵי הַבָּטָה בְּפָנָיו, רוֹאֶה הַמַּבִּיט אֶת עַצְמוֹ כִּבְמַרְאָה הַמְשַׁקֶּפֶת אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ שֶׁל הַמַּבִּיט בְּהַשְׁוָאָה לַמְזֻכָּךְ, וְרוֹאֶה כֵּיצַד מָצוּי הוּא בַּחֹשֶׁךְ, הַיְנוּ בְּרִחוּק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּמִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה. אוֹתוֹ אָדָם שֶׁפָּנָיו מְזֻכָּכוֹת (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף זֶה), מְסֻגָּל לְעוֹרֵר אֶת חֲבֵרוֹ לִתְשׁוּבָה בְּלִי שׁוּם תּוֹכֵחָה וְדִבְרֵי מוּסָר, רַק עַל־יְדֵי שֶׁחֲבֵרוֹ מַבִּיט בְּפָנָיו הַטְּהוֹרוֹת וְהַמְאִירוֹת. (תורה יט, ז-ט)