א

שֹׁרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה הוּא מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ. כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת הַתְּשׁוּבָה לְכָל הַנִּבְרָאִים. וַאֲפִלוּ רְשָׁעִים בַּגֵּיהִנּוֹם מֻכְרָחִים לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וּמִתְחָרְטִים עַל חֲטָאֵיהֶם וּמוֹדִים עַל פִּשְׁעֵיהֶם וּמִתְבַּיְּשִׁים בֶּאֱמֶת. רַק בְּוַדַּאי צָרִיךְ לָדַעַת כִּי הָעִקָּר הוּא לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה כָּל עוֹד הָאָדָם חָי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (תורה י, ט. תניינא א, יד)