א

עִקַּר הָאֱמוּנָה, הַתְּפִלָּה וְהַנִּסִּים, הֵם רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כַּמְבוֹאָר בַּאֲרִיכוּת קְצָת בְּעֵרֶךְ "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סָעִיף י"ב). וְעַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר לִפְעֹל וּלְהַשִּׂיג עַל־יְדֵי תְּפִלָּה כָּל הִצְטָרְכוּיוֹתָיו, וְלִפְעֹל נִסִּים וּמוֹפְתִים אֲמִתִּיִּים בָּעוֹלָם. הַיְנוּ, שֶׁעַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר לִפְעֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלוּ דְּבָרִים שֶׁהֵם לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, שֶׁהֵם מְכֻנִּים נִסִּים וּמוֹפְתִים, הֵן עֲבוּר עַצְמוֹ, הֵן בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים. וְצָרִיךְ לָדַעַת כִּי הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת וְקִיּוּם עֵצוֹתָיו, אֵלּוּ הֵם עִקַּר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כָּךְ מְבוֹאָר בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת). וְעַל־יְדֵי הַהִתְקָרְבוּת הָאֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת, זוֹכִים לְכָל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת וְהָאֲמִתִּיּוֹת. (תורה ז, א)