ב

כַּאֲשֶׁר פּוֹגְמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא עִנְיַן וּבְחִינַת אֱמוּנָה וּתְפִלָּה, הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו, וְאֵין בְּעֵינָיו חֲשִׁיבוּת לָאֱמוּנָה וְלַתְפִלָּה עַל־יְדֵי זֶה נוֹפְלִים לְגָלוּת (כַּמְבוֹאָר בֶּ"אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" סָעִיף א'), שֶׁעִקַּר הַגָּלוּת בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת הוּא מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וּבְעִקָּר, נוֹפֶלֶת הַתְּפִלָּה לְגָלוּת, הַיְנוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְפַּלֵּל, מֵחֲמַת שֶּׁאֵין חֵשֶׁק וְרָצוֹן לְהִתְפַּלֵּל, וְאִי אֶפְשָׁר לִפְעֹל נִסִּים בָּעוֹלָם, הַיְנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן אֱמוּנָה אִי אֶפְשָׁר לְבַקֵּשׁ עַל נִסִּים הֵן בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ, הֵן בִּשְׁבִיל אֲחֵרִים (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף א'). (תורה ז, א)