ד

בִּזְכוּת הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ שֶׁעַל־יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כְּדֵי לָדַעַת אֵיךְ לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת, עַל־יְדֵי זֶה עוֹזֵר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּלְקַבֵּל עַל יָדָהּ טוֹבָה גְּדוֹלָה בַּיַּהֲדוּת. וְכֵן עַל־יְדֵי הַשֶׁהוּת אֵצֶל צַדִּיק אֱמֶת, בִּזְמַן שֶּׁאוֹמֵר תּוֹרָה בָּרַבִּים, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בַּתּוֹרָה שֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְקַבֵּל שָׁם טוֹבָה אֲמִתִּית לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. (תורה ז, ד' ו')