ז

עַל־יְדֵי נְתִינַת צְדָקָה עֲבוּר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִכְלָלִים בַּאֲוִירָהּ. וַאֲוִירָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא נָקִי וְקָדוֹשׁ, שֶּׁאֵין בּוֹ שׁוּם חֵטְא. וְעַל־יְדֵי זֶה מְבַטְּלִים מִן הָעוֹלָם דִּינִים וְיִסּוּרִים. גַּם עַל־יְדֵי צְדָקָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִצּוֹלִים מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת בְּעֵת הַתְּפִלָּה, וְהַמֹּחַ מִתְעַדֵּן וּמִזְדַּכֵּךְ וְכֵן הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁזֶּהוּ תִּקּוּן הַבְּרִית. כִּי שְׁמִירַת הַמֹּחַ מִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּמֵהִרְהוּרִים רָעִים, זֶהוּ תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הַיַּהֲדוּת. (תורה לז, ד)