ט

עַל־יְדֵי תְּפִלָּה בְּכֹחַ זוֹכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַיְנוּ, שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בִּמְתִינוּת וּמַקְשִׁיבִים כָּרָאוּי לְמִלּוֹת הַתְּפִלָּה, וּמִתְחַזְּקִים לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם, אֲפִלוּ כַּאֲשֶׁר הַמְּנִיעוֹת מַפְרִיעוֹת, זוֹהִי תְּפִלָּה בְּכֹחַ. כִּי יֵשׁ לְהִתְחַזֵּק בְּכֹחוֹת גְּדוֹלִים, כְּדֵי לִשְׁבֹּר אֶת הַמְּנִיעוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכִים לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֵן עַל־יְדֵי קִיּוּם מִצְוַת סֻכָּה, גַּם זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כִּי סֻכָּה וּתְפִלָּה בְּכֹחַ וּקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּחִינָה אַחַת וּתְלוּיִים זֶה בָּזֶה. (תורה מח)