יט

יֵשׁ בָּעוֹלָם הַרְבֵּה סִפְרֵי אֱמֶת, וַעֲתִידִין לִהְיוֹת עוֹד סְפָרִים נוֹסָפִים, וְכָל אֵלּוּ נִצְרָכִים לָעוֹלָם. הַיְנוּ, שֶׁנָּחוּץ מְאֹד שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים עַל פְּנֵי תֵּבֵל יִלְמְדוּ בְּסִפְרֵי הָאֱמֶת, בִּכְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה. וְאָסוּר לַחְלֹק וְלִלְעֹג לְשׁוּם סֵפֶר שֶׁנִּתְחַבֵּר עַל פִּי דַּעַת תּוֹרָה בֶּאֱמֶת, כִּי עַל־יְדֵי לִמּוּד בְּסֵפֶר כָּזֶה בְּוַדַּאי מִתְעוֹרְרִים לְיִרְאַת הַשֵּׁם, שֶׁהִיא יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. אֲבָל בִּסְּפָרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עַל פִּי חָכְמוֹת וַחֲקִירוֹת אָסוּר אֲפִלוּ לְהַבִּיט, כָּךְ מְבוֹאָר בְּשִׂיחוֹת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (חיי מוהר"ן תז-תיב): (תורה סא, ה)