טו

יֶשְׁנָם כַּמָּה מִינֵי יֵצֶר הָרַע. לְרֹב הָעוֹלָם יֵשׁ יֵצֶר הָרַע נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם, הַמְכֻנֶּה "רוּחַ שְׁטוּת" מַמָּשׁ, כִּי הוּא מְפַתֶּה אֶת הָאָדָם לְתַאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת וְלַעֲבֵרוֹת מַמָּשׁ. וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת מְזֻכֶּכֶת וּמֵבִין בְּדַעְתּוֹ מְעַט מִזְּעֵיר מִגְּדֻלַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי אֶצְלוֹ אוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע פָּשׁוּט וְנָמוּךְ הוּא שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן. וַאֲפִלוּ הַנִּסָּיוֹן שֶׁל תַּאֲוַת נִאוּף, וּשְׁאָר תַּאֲווֹת וּמִדּוֹת רָעוֹת בִּפְשִׁיטוּת - הַכֹּל הוּא שִׁגָּעוֹן, וְאֵינוֹ זָקוּק לְשׁוּם הִתְגַּבְּרוּת מוּל יֵצֶר הָרַע שֶׁל עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת. רַק הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע מִמַּדְרֵגָה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, שֶׁהוּא עָדִין יוֹתֵר מִן הַיֵּצֶר הָרַע הַפָּשׁוּט הַמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַעֲבֵרוֹת וּלְתַאֲווֹת גְּמוּרוֹת, כִּי עָלָיו מִתְגַּבֵּר יֵצֶר הָרַע שֶׁל גֵּאוּת, כַּעַס, עַצְבוּת, וְכוּ', אֲבָל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁל רֹב הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת הוּא שְׁטוּת גְּדוֹלָה אֵצֶל אָדָם זֶה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל אֲמִתִּי. וְכָל אָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּצִּילוֹ מִכָּל מִינֵי יְצָרִים רָעִים וּמִכֹּל מִינֵי נִסְיוֹנוֹת. (תורה ע"ב)