לג

כְּשֶׁאָדָם רָחוֹק מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁחוֹטֵא וּפוֹגֵם מְאֹד כָּל שָׁעָה, צָרִיךְ הוּא לָדַעַת וּלְהִתְבּוֹנֵן וְלוֹמַר לְעַצְמוֹ: אָדָם מְגֻשָּׁם כָּמוֹנִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרַע חָזָק כָּל כָּךְ, שֶׁבְּעֶטְיוֹ הוּא נוֹפֵל כָּל שָׁעָה לִפְגָמִים וְלַעֲווֹנוֹת, כַּאֲשֶׁר הוּא מִתְחַזֵּק בְּכָל יְכָלְתּוֹ וְעוֹקֵר עַצְמוֹ מִן הַיֵּצֶר הָרַע אֲפִלוּ בְּדָבָר מוּעָט, וּמַרְחִיק עַצְמוֹ מִגַּסּוּתוֹ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ לְיִרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אֲזַי דָּבָר זֶה חָשׁוּב וְיָקָר מְאֹד אֶצְלוֹ כִּבְיָכוֹל (כַּמְבוֹאָר בְּסָעִיף ל"ז). וְצָרִיךְ לָדַעַת וְלִזְכֹּר, שֶׁמִּי שֶׁעוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲפִלוּ בְּמִדָּה קְטַנָּה, עוֹבֵר וּמִתְקַדֵּם עַל־יְדֵי זֶה אַלְפֵי אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים. (תניינא מח)