לד

הָעִקָּר הוּא לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה, וּבִפְרָט לְהִתְרַחֵק מִכָּל מִינֵי עַצְבוּת, כִּי עַצְבוּת מַזִּיקָה מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְּלָן. לָכֵן צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל מִינֵי עֵצוֹת, לְהַרְחִיק וּלְגָרֵשׁ אֶת הָעַצְבוּת וְאֶת הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה. בְּגַשְׁמִיּוּת אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִן הָעַצְבוּת וּמִן הַדְּאָגוֹת, עַל־יְדֵי שֶּׁאֵין מִסְתַּכְּלִים בַּחִסָּרוֹן, הֵן בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה, הֵן בְּמַלְבּוּשִׁים, רַק מַבִּיטִים עַל הַהַרְחָבוֹת וְעַל הַחֲסָדִים וְהַטּוֹבוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה עִם הָאָדָם, כְּפֵרוּשׁוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (תורה קצה), עַל הַפָּסוּק: "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי" (תְּהִלִּים ד, ב). וּבְרוּחָנִיּוּת יֵשׁ תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק וְלִשְׂמֹחַ עִם מְעַט יִרְאַת שָׁמַיִם וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶּׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, כְּמַאֲמָר הָאַדְמוֹ"ר זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, עַל הַתּוֹרָה (רפב) "אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי". וְאִם הַיֵּצֶר הָרַע מַעֲלִים וּמְכַסֶּה מִן הָאָדָם אֶת הַטּוֹב שֶׁבּוֹ, וְנִדְמֶה לוֹ שֶּׁאֵין בּוֹ שׁוּם נְקוּדוֹת טוֹבוֹת, אֲזַי חַיָּב הוּא לְהִתְחַזֵּק וְלִשְׂמֹחַ בָּזֶה שֶׁלֹּא נִבְרָא גּוֹי, כִּי הַמַּעֲלָה "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי", אֵין יָכוֹל הַיֵּצֶר הָרַע לְבַלְבֵּל בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי מַעֲלָה זוֹ נְתוּנָה מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ. עַל־כֵּן צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ מְאֹד בְּמַעֲלָה חֲשׁוּבָה זוֹ. וְלִפְעָמִים אִי אֶפְשָׁר לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה, כִּי אִם עַל־יְדֵי עִנְיְנֵי צְחוֹק וּשְׂחוֹק, כַּמְבוֹאָר בְּעֵרֶךְ "שִׂמְחָה". (תניינא מח)