לט

כְּשֶׁאָדָם נִכְנַס לִקְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה, הַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְקָרֵב לְצַדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהִיא הַקְּדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, כִּי מִבַּלְעֲדֵי הַהִתְקָרְבוּת אֶל הַצַּדִּיק - אִי אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְשׁוּם קְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, כִּי אֲפִלוּ הָאָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ קְדֻשָּׁה, הַיְנוּ מַשֶּׁהוּ יִרְאַת שָׁמַיִם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה, אִם אֵינוֹ מְקֹרָב בֶּאֱמֶת לְצַדִּיק הָאֱמֶת, הַקִיּוּם שֶׁיֵשׁ לָזֶה אֶצְלוֹ, הוּא רַק כָּל עוֹד שֶּׁאֵין לוֹ מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת אוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן. אֲבָל כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרְרוֹת נֶגְדּוֹ מְנִיעוֹת אוֹ נִסְיוֹנוֹת, מִתְרַחֵק הוּא מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וְקִיּוּם הַתּוֹרָה - כְּפִי אֲשֶׁר רוֹאִים. אֲבָל עַל־יְדֵי הִתְקָרְבוּת אֲמִתִּית לְצַדִּיק הָאֱמֶת, מִתְחַזְּקִים בְּכֹחַ שֶׁלֹּא לְהִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת בְּשׁוּם אֹפֶן. לָכֵן הַהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק הָאֱמֶת הִיא הַקְּדֻשָּׁה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר.

וְדַוְקָא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מִתְקָרֵב אֶל הַצַּדִּיק, יֵשׁ וְקוֹרֶה לוֹ "מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר" חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי לֹא יִפֹּל הָאָדָם עַל־יְדֵי זֶה בְּדַעְתּוֹ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק עַל־יְדֵי זֶה מִיִּרְאַת הַשֵּׁם וּמִצַּדִּיק הָאֱמֶת, כִּי לִפְעָמִים הוּא סִימָן שֶׁנִּתְקָרֵב אֶל הַקְּדֻשָּׁה, וְלִפְעָמִים זוֹהִי טוֹבָה גְּדוֹלָה עֲבוּרוֹ. (תניינא קיז)