עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע הָיָה, שֶׁלֹּא כָּלְלוּ בְּחִינַת לַמְדָן וְצַדִּיק, יַחַד, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַפְּגָם שֶׁל הַלּוֹמְדִים הַחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיקִים, שֶׁאוֹמְרִים: שֶׁ'עִקָּר הוּא רַק הַלִּמּוּד בְּעַצְמוֹ, וְאֵין צְרִיכִים לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיקִים וּלְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם כְּלָל', וּלְבַסּוֹף זֶה וָזֶה לֹא עָלְתָה בְּיָדָם.
כִּי אַחַר־כָּךְ מַשְׁלִיכִין גַּם לִמּוּד הַתּוֹרָה אַחֲרֵי גֵּוָם, כַּמָּצוּי, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּכַמָּה אֲנָשִׁים, שֶׁבִּימֵי נְעוּרֵיהֶם עָסְקוּ בַּתּוֹרָה קְצָת וְאַחַר־כָּךְ פָּרְקוּ עֹל תּוֹרָה לְגַמְרֵי וְגַם קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם יוֹתֵר מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, וְכָל זֶה – מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הִשְׁגִּיחוּ עַל תִּקּוּן מַעֲשֵׂיהֶם כְּלָל וְלֹא הִשְׁתַּדְּלוּ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְאָמְרוּ שֶׁעִקָּר הוּא הַלִּמּוּד, וּלְבַסּוֹף זֶה וְזֶה לֹא נִתְקַיְּמוּ בְּיָדָם.
כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר תִּקּוּן לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת צַדִּיק, (וּמִי שֶׁמַּפְרִיד בְּחִינַת לַמְדָן מִבְּחִינַת צַדִּיק הוּא בְּחִינַת אַחֵר, שֶׁקִּצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת) כִּי תַּכְלִית תּוֹרָה – תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וּכְשֶׁהַלַּמְדָן כָּפוּף לְהַצַּדִּיק, אֲזַי זוֹכֶה לְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא הָרַב הָאֱמֶת, (כַּמְבֹאָר בִּפְנִים) אֲבָל כְּשֶׁאֵינוֹ כָּפוּף תַּחְתָּיו, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁחוֹלֵק עָלָיו, ח"ו, אֲזַי: "לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת", כִּי מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ, ח"ו, עַל־יְדֵי שֶׁמַּפְרִיד בֵּין בְּחִינַת לַמְדָן לִבְחִינַת צַדִּיק.
כִּי עִקַּר צִיּוּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת סַם חַיִּים - הוּא רַק עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁזָּכָה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת צַדִּיק בִּשְׁלֵמוּת, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִם הוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים תַּחַת הַצַּדִּיק כְּעֶבֶד תַּחַת אֲדוֹנָיו, אֲזַי כָּל תּוֹרָתוֹ וְלִמּוּדוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו מְקַבְּלִים תִּקּוּן עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁמְּצַיֵּר הַכֹּל לְטוֹב, וַאֲזַי נֶאֱמַר עָלָיו גַּם כֵּן: "זָכָה – נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים", עַל־יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק. (הִלְכוֹת אָמָּנִין ד', אוֹת כ"ג)