זֶה הַטָּעוּת וְהַמְּבוּכָה שֶׁל תַּאֲוַת מָמוֹן, הוּא גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַמָּמוֹן הַמֻּכְרָח הוּא הֶכְרֵחַ גָּדוֹל לְהָאָדָם, עַל כֵּן שָׁם מִתְגַּבֵּר הַטָּעוּת וְהַמְּבוּכָה בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם, שֶׁהַמָּמוֹן – עִקַּר הַתַּכְלִית, ח"ו, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת הוּא בְּהֶפֶךְ מַמָּשׁ.
כִּי בֶּאֱמֶת עִקַּר הַפַּרְנָסָה הוּא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וּצְרִיכִין לְמַעֵט בְּעֵסֶק וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּצְלִיחוֹ בִּמְעַט הָעֵסֶק שֶׁעוֹסֵק וְיַזְמִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּסִבָּה קַלָּה, כִּי הַכֹּל – מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ לְבַד. (הִלְכוֹת תְּפִלָּה ד', אוֹת יא)