וּצְרִיכִין לִזָּהֵר וְלִשְׁמֹר עַצְמוֹ מְאֹד, שֶׁלֹּא יִגְזֹל וְלֹא יַזִּיק אֶת חֲבֵרוֹ בְּמָמוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגֹּם בְּנַפְשׁוֹ, ח"ו. כִּי הַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה הוּא מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד עִם הַנֶּפֶשׁ.
וְעַל־יְדֵי שֶׁנִּזְהָרִין מִלְּהַזִּיק אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִם הִזִּיקוֹ ח"ו מֵשִׁיב לוֹ וּמְשַׁלֵּם אֶת נִזְקוֹ – עַל־יְדֵי־זֶה נִדְחֶה הַדִּין וְהַחֹשֶׁךְ וְהַכְּסִילוּת מִן הָעוֹלָם, וְנִתְעַלֶּה הַנֶּפֶשׁ וְהַזִּכָּרוֹן וְהַתּוֹרָה, וְנִמְשָׁךְ חֶסֶד בָּעוֹלָם. (הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַפֵּרוֹת ג', אוֹת ב)