ו

צָרִיךְ הָאָדָם לִזְכֹּר הֵיטֵב הֵיטֵב כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶת יוֹם צֵאתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם". דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם קֹדֶם הַקֵּץ רַק בְּחַסְדּוֹ, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר. כִּי בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, כִּי עַל כָּל אָדָם עוֹבֵר כָּל הַנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל יוֹם גֹּדֶל חַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוֹצִיאוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוֹצִיאוֹ, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעַתָּה עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַף־עַל־פִּי־כֵן בְּוַדַּאי הַחֶסֶד וְהַטּוֹבָה, שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, בְּוַדַּאי אֵינוֹ לָרִיק, ח"ו. רַק שֶׁצָּרִיךְ עַתָּה לַעֲבֹר בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה וּלְהִתְנַסּוֹת בָּהֶם, אֲבָל סוֹף כָּל סוֹף יִגְמֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת שֶׁלּוֹ, וְיִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִמְצֹא כָּל אֲבֵדוֹתָיו בִּשְׁלֵמוּת, כִּי דְּבַר אֱלֹקֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם. (הִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַפֵּרוֹת ה', אוֹת י)