יב

מַעֲלַת קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים – כִּי הֵם שׁוֹכְנֵי עָפָר, שֶׁגַּם בְּחַיֵּיהֶם נַעֲשִׂים שְׁכֵנִים לֶעָפָר, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָהֶם בְּחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ שֶׁיֵּשׁ לְהֶעָפָר, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ אֶצְלָם קְדֻשַּׁת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְשִׁיךְ כָּל הָעוֹלָם אֶל קְדֻשַּׁת עֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּמִכָּל־שֶׁכֵּן עַתָּה, אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת, שֶׁהֵם שׁוֹכְנֵי עָפָר מַמָּשׁ, וְאָז בִּמְקוֹם קְבוּרַת הַצַּדִּיק, שָׁם הֶעָפָר הוּא בְּחִינַת עֲפַר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אַדְמַת קֹדֶשׁ, בִּבְחִינַת: "צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אָרֶץ", (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), וְעַל כֵּן בְּנָקֵל לְהִתְעוֹרֵר שָׁם בֶּאֱמֶת לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַגְבִּיר הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ דִקְדֻשָּׁה עַל הַכֹּחַ הַמַּכְרִיחַ. (הִלְכוֹת יוֹם־טוֹב ה', אוֹת ב)