אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת כִּי אִם כְּשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאָז דַּיְקָא הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת.
אַךְ לִכְאוֹרָה קָשֶׁה: אִם כֵּן, רֹב הָעוֹלָם נִצְרָכִים לַבְּרִיּוֹת, כִּי צְרִיכִים רֻבָּם לְקַבֵּל טוֹבָה זֶה מִזֶּה, וּמֵאַחַר שֶׁהוּא צָרִיךְ לַחֲבֵרוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר, אִם כֵּן הוּא בִּכְלַל נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, וְכֵן כָּל הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כָּל פַּרְנָסָתָם – מִמַּה שֶּׁמְּקַבְּלִים מֵהֲמוֹן־עַם, אִם כֵּן לְפִי זֶה הֵם רְחוֹקִים, ח"ו, מִן אֱמֶת?, אַךְ בֶּאֱמֶת עִקַּר הַתַּכְלִית – שֶׁצְּרִיכִין לֵידַע, כִּי אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, אֵין עוֹד מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וְכוּ' הַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים וְכוּ' אֵין עוֹד אֵין עוֹד מַמָּשׁ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְצָא בָּעוֹלָם כְּלָל כְּלָל לֹא, רַק הוּא לְבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֹלָּא קָמֵהּ כְּלָא חָשִׁיב לֹא מַמָּשׁ [הַכֹּל לְפָנָיו חָשׁוּב כְּלָא, לֹא מַמָּשׁ], כִּי הַכֹּל בָּטֵל בַּמְּצִיאוּת מַמָּשׁ נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן כְּשֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֶחָד פַּרְנָסָה אוֹ הֲטָבָה אַחֶרֶת, הוּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, מֵאַחַר שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל אַיִן וָאֶפֶס, וְהַפֹּעַל נִכְלָל בְּהַכֹּחַ, וַאֲזַי הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, דְּהַיְנוּ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.
וְזֶה עִקַּר בַּקָּשָׁתֵנוּ: "וְאַל תַּצְרִיכֵנוּ לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר־וָדָם", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא לִטְעוֹת וְלַחֲשֹׁב שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַבָּשָׂר־וָדָם מַמָּשׁ, רַק שֶׁיֵּדַע, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא מְקַבֵּל טוֹבָה מֵחֲבֵרוֹ, הוּא מְקַבֵּל רַק מֵהַכֹּחַ הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְאָז הוּא בְּוַדַּאי אֵינוֹ נִצְרָךְ לַבְּרִיּוֹת, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהֶם.
וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת אֱמֶת, כִּי זֶה עִקַּר הָאֱמֶת. כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בַּכֹּחַ, וְאֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעָדָיו יִתְבָּרַךְ, רַק כֻּלּוֹ חָד (אחד) – אָז דַּיְקָא זוֹכִין לָאֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא רַק אֶחָד, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל אַיִן נֶגְדּוֹ, אַיִן מַמָּשׁ, וְאַחַר הַבְּרִיאָה הוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ קֹדֶם הַבְּרִיאָה, כִּי הַפֹּעַל מְקֻשָּׁר בְּהַכֹּחַ בְּאַחְדוּת גָּמוּר, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. וְדָבָר זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר, רַק כָּל חָד כְּפוּם מָה דִּמְשָׁעֵר בְּלִבֵּהּ. (הִלְכוֹת מַתְּנַת שְׁכִיב־מֵרָע ב'. אוֹת ב')