טז

כָּל זְמַן שֶׁלֹּא זָכָה הָאָדָם לֵידַע מִי הוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּלְהִתְדַּבֵּק בּוֹ, אֲזַי צָרִיךְ לְהַאֲמִין וּלְהִתְדַּבֵּק בְּכָל הַצַּדִּיקִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁחוֹלְקִין זֶה עַל זֶה. לֹא כְּמוֹ הַלֵּיצָנִים שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁחוֹלְקִים הַצַּדִּיקִים זֶה עַל זֶה – הוּא שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶם וְחוֹלֵק עַל שְׁנֵיהֶם, כִּי זֶהוּ דִּבְרֵי לֵיצָנוּת, וְנוֹגְעִין בִּכְפִירוּת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, רַק הָאֱמֶת הוּא לְהֵפֶךְ – שֶׁצָּרִיךְ לְהַאֲמִין בְּכֻלָּם, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, מֵאַחַר שֶׁכֻּלָּם מַזְהִירִים אוֹתוֹ לְקַיֵּם תּוֹרַת מֹשֶׁה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל־פֶּה.

כִּי רַק מֵהָאֲנָשִׁים הַכּוֹפְרִים, הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַחֲקִירָה, הָרוֹצִים לְהַטּוֹת מִתּוֹרַת מֹשֶׁה לִלְמֹד חָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְכוּ', מֵהֶם צְרִיכִין לְהִתְרַחֵק בְּתַכְלִית הַרִחוּק, אֲבָל כָּל מִי שֶׁמַּנְהִיג עַל־פִּי הַתּוֹרָה, כְּפִי שֶׁמָּסְרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים בִּגְמָרָא וּפוֹסְקִים וְסִפְרֵי יְרֵאִים, הַמְיֻסָּדִים עַל־פִּי דִּבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים – בָּהֶם צְרִיכִים לְהִתְדַּבֵּק בְּכֻלָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וּבוֹ תִדְבָּק. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'הִדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי־חֲכָמִים'. וְזֶה בְּחִינַת יוֹם־טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת: כִּי כְּמוֹ שֶׁמַּחְמִירִין מֵחֲמַת סָפֵק וְעוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים, כְּמוֹ כֵן צְרִיכִין מֵחֲמַת סָפֵק לְהִתְקָרֵב לְכָל הַצַּדִּיקִים, הַהוֹלְכִים עַל־פִּי הַתּוֹרָה, כִּי קְדֻשַּׁת יוֹם־טוֹב הִיא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַצַּדִּיק, כַּיָּדוּעַ. (הִלְכוֹת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה ו'. אות י"ב)