ט

אֲפִלּוּ אִם נָפַל הָאָדָם לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל ח"ו, אֲפִלּוּ אִם הַחֹשֶׁךְ מְסַבֵּב אוֹתוֹ מִכָּל הַצְּדָדִים, אַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁמַּאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת בִּפְשִׁיטוּת, שֶׁמַּאֲמִין בְּהַשֵּׁם אֶחָד וְצוֹעֵק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת: "אֵלִי, אֵלִי, לָמָה עֲזַבְתָּנִי", וּמִתְחַנֵּן אֵלָיו בֶּאֱמֶת, אֲזַי הָאֱמֶת מֵאִיר לוֹ לָצֵאת מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, אַף גַּם הוּא זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת פֶּתַח גַּם לַאֲחֵרִים, וּלְהוֹצִיאָם מֵהַחֹשֶׁךְ וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה. (הִלְכוֹת דַּיָּנִים כ'. אוֹת כ')