עִקַּר תַּאֲוַת נִאוּף נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַגְּנֵבָה שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר, שֶׁגּוֹנֵב וְחוֹתֵר בְּמַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם בְּכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת וְעַרְמִימֻיּוֹת וּגְנֵבוֹת, עַד שֶׁמְּבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר, ח"ו.
וְעַל כֵּן נִסְמַךְ "לֹא תִנְאָף" אֵצֶל "לֹא תִגְנֹב", כִּי עִקַּר נִאוּף בָּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת גְּנֵבָה שֶׁל הַבַּעַל־דָּבָר, וְזֶה בְּחִינַת: "אִם רָאִיתָ גַּנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ", הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מוֹכִיחַ: 'אִם רָאִיתָ גַּנָּב', שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע, וַתִּרֶץ עִמּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה: 'וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ', כִּי בֶּאֱמֶת הָיָה רָאוּי לְךָ לִזָּהֵר מְאֹד מֵהַגַּנָּב הַזֶּה, כִּי צְרִיכִין לִשְׁמֹר מַחֲשַׁבְתּוֹ מְאֹד, שֶׁלֹּא יִלָּכֵד בְּרֶשֶׁת הַגַּנָּב הַזֶּה, וְאַתָּה – לֹא דַּי, שֶׁלֹּא שָׁמַרְתָּ עַצְמְךָ מִמֶּנּוּ, אַף גַּם: 'וַתִּרֶץ עִמּוֹ', שֶׁנִּתְרַצֵּיתָ אַחֲרָיו, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְעַל־יְדֵי־זֶה: 'וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ', כַּנַּ"ל.
עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּרוּךְ אַחַר הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, שֶׁמַּכְנִיס הַיֵּצֶר הָרָע בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי גְּנֵבוֹתָיו וְתַחְבּוּלוֹתָיו, רַק יִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לְגָרֵשׁ וּלְבַעֵר הַגַּנָּב מִקִּרְבּוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת הַבְּחִירָה בְּיַד הָאָדָם לְגָרְשׁוֹ, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ, וְשָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה. אַשְׁרֵי הַשּׁוֹמֵר מַחֲשַׁבְתּוֹ הֵיטֵב, קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ. (הִלְכוֹת גְּנֵבָה ד', אוֹת ט')