י

כִּי הוּא הָרַב וְהַתַּלְמִיד שֶׁהִבִּיטוּ וְהִסְתַּכְּלוּ עֲלֵיהֶם מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד הֵנָּה, וְעַל יָדָם יִהְיֶה נִפְעָל וְנִגְמָר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּתַכְלִית תַּכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁגַּם אִם לֹא הָיָה אוֹכֵל הָאָדָם אֶת עֵץ הַדַּעַת לֹא הָיָה תִּקּוּן עוֹלָמוֹת כָּזֶה. וְעַל כֵּן יִתְהַפֵּךְ עַל יְדֵי זֶה חֶטְאוֹ לִזְכוּת, וִיקֻיַּם: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד" וְזֶה אֲשֶׁר "תְּרַחֵם" מְכֻוָּן לַמִּסְפָּר "נַחְמָן נָתָן" (648): שם, מא.