יד.

וּבְכֵן, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ אֱמֶת בְּקָדְקָדוֹ וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת וְחָס עַל חַיָּיו הָאֲמִתִּיִּים, רָאוּי לוֹ לְהִתְגּוֹלֵל בְּרֶפֶשׁ וָטִיט, וְלִרְחשׁ עַל הָאָרֶץ גַּם בֵּין נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים עַד שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁאֹב וְלִינֹק מֵאוֹר הֶחָדָשׁ הַנּוֹרָא וְהַנִּשְׂגָּב הַזֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה מִימוֹת עוֹלָם, אֲשֶׁר בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל יָכוֹל לְהַעֲלוֹת הַכֹּל, אֲפִלּוּ מִבְּחִינַת שְׁמַד מַמָּשׁ - לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה: מכתב לז'.