טו.

לִבִּי יַקִּירִי, צָרִיךְ שֶׁתָּשִׂים לִבְּךָ שֶׁכָּל מַה שֶּׁאָנוּ מְדַבְּרִים מִגְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זַ"ל אֵין כַּוָּנָתֵנוּ לְדִבּוּרִים בִּלְבָד כִּי אִם לֵילֵךְ בָּזֶה וּלְהַצִּיל נַפְשֵׁנוּ עַל-יְדֵי זֶה מֵהַגֵּהִנֹּם שֶׁל הָעוֹלָם הַמָּלֵא צַעַר וּמַכְאוֹבוֹת, הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁחוֹלְקִים עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת זֹאת הָיָה בְּעָכְרֵנוּ יוֹתֵר מִכָּל הָעֲווֹנוֹת, כִּי הַכֹּל הָיָה מִתַּקֵּן עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא מֵאִיר בְּיִשְׂרָאֵל דְּרָכִים קְדוֹשִׁים לַהֲשִׁיבָם מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים וּלְתַקְּנָם כֻּלָּם, אַךְ הַבַּעַל-דָּבָר מִתְפַּשֵּׁט לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ לְהַרְחִיק מְאֹד מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבּוֹ תָּלוּי כָּל תִּקְוַת יִשְׂרָאֵל: מכתב מא'.