אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ וּלְקַבֵּל הֶאָרַת אֵין סוֹף בְּלִבּוֹ בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה כַּסֵּדֶר בִּבְחִינַת תִּקּוּן, עַד שֶׁיְּצַמְצֵם תְּחִלָּה אֶת אוֹר הַהִתְלַהֲבוּת (עין לקו"מ מט), וְאַחַר כָּךְ יִלְחֹם וְיִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת הַמִּתְגָּרִין בּוֹ, וְיַמְשִׁיךְ לְתוֹךְ לִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת וּקְדוֹשׁוֹת, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְזַכֵּךְ אֶת מִדּוֹתָיו הַיְנוּ הַשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁלּוֹ, עַד שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲלִיַּת בֵּיתָא תַּתָּאָה וְאָז יֵשׁ עֲלִיָּה גַּם לְבֵיתָא עִלָּאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּינָה לִיבָּא, וְנִתְתַּקֵּן לִבּוֹ בִּשְׁלֵמוּת שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל בְּתוֹכוֹ הֶאָרַת הַאֵין סוֹף. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן מִי שֶׁלֹּא זָכָה לָזֶה, שֶׁלֹּא זִכֵּךְ אֶת מִדּוֹתָיו רַק אַדְרַבָּא קִלְקֵל הַרְבֵּה חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן עַל יְדֵי שֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְהָעִקָּר בְּכֹחַ וְהִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁהֵם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה בִּשְׁבִיל כָּל יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת עוֹלָם, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה שֶׁנִּמְשָׁךְ עָלָיו בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יוֹם כִּפּוּר, שֶׁאָז אִמָּא וּבְרַתָּא סַלְקִין כַּחֲדָא {בִּינָה וּמַלְכוּת עוֹלִים בְּיַחַד}, כַּמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (אמור, ק:). הַיְנוּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תִּקֵּן וְזִכֵּךְ בִּשְׁלֵמוּת הַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם 'בֵּין אִמָּא לִבְרַתָּא' הַיְנוּ - שֶׁמִּבִּינָה עַד מַלְכוּת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַמַּלְכוּת וַעֲלִיַּת בֵּיתָא תַּתָּאָה וְעִלָּאָה. אַף עַל פִּי כֵן הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מַעֲלֵהוּ עַל יְדֵי בְּחִינַת אִמָּא אוֹזְפַת מָאנָהָא לִבְרַתָּא {אִמָא (בִּינָה) 'מַלְוָה כֵּלִים' לְבִתָּהּ (מַלְכוּת)}, הַיְנוּ שֶׁמְּזַכֵּהוּ לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בֶּאֱמֶת, וּלְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וּלְהַמְשִׁיךְ בְּלִבּוֹ הִתְנוֹצְצוּת אוֹר אֵין סוֹף, שֶׁזֶּה בְּחִינַת עֲלִיַּת בֵּיתָא תַּתָּאָה וְעִלָּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בֵּרֵר וְזִכֵּךְ עֲדַיִן אֶת מִדּוֹתָיו.
רַק הָעִקָּר שֶׁעַל כָּל פָּנִים יִהְיֶה לוֹ אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא קְצָת {הִתְעוֹרְרוּת מִלְמַטֲה}, עַל יְדֵי שֶׁאוֹחֵז אֶת עַצְמוֹ בְּהַצַּדִּיק, וּמִתְיַגֵּעַ בְּכָל פַּעַם לִבְרֹחַ מֵעַתָּה עַל כָּל פָּנִים מִמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, וְחוֹתֵר וּמְבַקֵּשׁ מְאֹד לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְזֶה גֹּדֶל מַעֲלַת הֲלִיכָה לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים. כִּי הַצַּדִּיק זָכָה בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו וּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבִים לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עָלָה גַּם בֵּיתָא עִלָּאָה, וְזָכָה לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הָאֵין סוֹף בְּכָל פַּעַם בִּשְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן. עַד שֶׁבְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ עָלָה וְנִסְתַּלֵּק וְנִכְלַל בַּשֵּׁם בִּשְׁלֵמוּת, רַק מֵחֲמַת שֶׁתְּשׁוּקַת הַצַּדִּיק הוּא לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ גַּם אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ, רַק שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל יְדֵי עֻבְדּוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם אֲבָל שָׁם בִּמְקוֹם הַצַּדִּיק אֵין מַעֲשֶׂה וְעֻבְדָּא, עַל כֵּן כָּל שַׁעֲשׁוּעָיו כְּשֶׁבָּא אָדָם הַשָּׁפֵל מִזֶּה הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם הוּא גָּרוּעַ מְאֹד, וּמִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ וּמִתְפַּלֵּל שֶׁיִּזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, עַל יְדֵי זֶה עוֹסֵק הַצַּדִּיק בְּתִקּוּנוֹ וּמַעֲלֵהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא זָכָה עֲדַיִן לְבָרֵר אֶת מִדּוֹתָיו. וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְלִשְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה (הלכות תפילת המנחה ז', עה עו עז עט פ): אוצר היראה , צדיק עד.