לה

עִקַּר תִּקּוּן לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת צַדִּיק (עין לקו"מ לא), וּמִי שֶׁמַּפְרִיד בְּחִינַת לַמְדָן מִבְּחִינַת צַדִּיק, וְאוֹמֵר שֶׁלִּמּוּד הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ הוּא הָעִקָּר, וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ עַל תִּקּוּן מַעֲשָׂיו כְּלָל וְאֵינוֹ כָּפוּף תַּחַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם חוֹלֵק עָלָיו, אֲזַי לֹא זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת (יומא עב:), כִּי מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְהֵפֶךְ חַס וְשָׁלוֹם.

וְהַכְּלָל שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת שֶׁזָּכוּ לִשְׁמִירַת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, וְהֵם דַּיְקָא זוֹכִין לְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה לְטוֹב, שֶׁיַּעֲשׂוּ וְיִפְעֲלוּ פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם לְתַקֵּן הַכֹּל. אַךְ אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לָזֶה לִבְחִינַת צַדִּיק בִּשְׁלֵמוּת, אַף עַל פִּי כֵן אִם הוּא מַכְנִיעַ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל פָּנִים תַּחַת הַצַּדִּיק כְּעֶבֶד תַּחַת אֲדוֹנָיו, אֲזַי כָּל תּוֹרָתוֹ וְלִמּוּדוֹ וְכָל מַעֲשָׂיו מְקַבְּלִין תִּקּוּן עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמְּצַיֵּר הַכֹּל לְטוֹב, וַאֲזַי נֶאֱמַר עָלָיו גַּם־כֵּן זָכָה נַעֲשֵׂית לוֹ סַם חַיִּים, עַל יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת (הלכות אומנין ד', כג): אוצר היראה, צדיק רנא.