יג

הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת מְגַלִּין בִּתְחִלָּה נְעִימוּת הַתּוֹרָה, וְאַחַר כָּךְ מַעֲלִימִין וּמְכַסִּין אוֹתָהּ עַל יְדֵי שֶׁמַּפִּילִין שִׁכְחָה וְהַעֲלָמָה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהוֹרִיד מֹשֶׁה אֶת הַלּוּחוֹת וְהֶרְאָה אוֹתָם לְעֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְשִׁבֵּר אוֹתָם גַּם כֵּן לְעֵינֵיהֶם (וּמִשָּׁם יָרַד שִׁכְחָה לָעוֹלָם כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל – ערובין נד) שֶׁזֶּה כְּאוֹמֵר: 'הֲרֵי אֲנִי מַרְאֶה לָכֶם נְעִימוּת הַתּוֹרָה, אַךְ תֵּכֶף אֲנִי חוֹטְפָה מִכֶּם וּמְשַׁבְּרָהּ וּמַפִּיל שִׁכְחָה וְהַעֲלָמָה, וְהַכֹּל בִּשְׁבִיל נִסָּיוֹן', כִּי כָּל הָרוֹצֶה בְּהָאֱמֶת הוּא רוֹדֵף אַחַר הָאֱמֶת גַּם אַחַר הַשְּׁבִירָה וְהַשִּׁכְחָה, כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה רְשִׁימוּ נִשְׁאָר אֶצְלוֹ וְהוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הָאֱמֶת עַל יְדֵי הָרְשִׁימוּ, כִּי מֵבִין עַל יְדֵי זֶה שֶׁיֵּשׁ נְעִימוּת טוֹב וְנִפְלָא מִכָּל הַטּוֹב וְהַמְּתִיקוּת שֶׁבָּעוֹלָם. וּמִי שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּאֱמֶת הוּא נִמְשָׁךְ אַחַר הַקֻּשְׁיוֹת וְהַסְּפֵקוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת, שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה וְהַעֲלָמָה וּמִתְרַחֵק עַל יְדֵי זֶה. וְהוּא בְּוַדַּאי רָאוּי לְהִתְרַחֵק, כַּמְּבֹאָר בִּפְנִים (עַיֵּן מַחֲלֹקֶת אוֹת יב). וְזֶה בְּחִינַת לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מֻנָּחִים בָּאָרוֹן (ברכות ח'), כִּי הַצַּדִּיקִים מַמְשִׁיכִין הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת לוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת כַּנַּ"ל (הל' תפלת המנחה ו',יא): אוצר היראה , צדיק סט.