יב

כְּמוֹ שֶׁכְּלַל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עַם סְגֻלָּה, מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי מִפְּנֵי מַה בָּחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, כְּמוֹ שֶׁטָּעַן בֶּאֱמֶת שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְכוּ' (מדרש תהלים טו) כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקו"מ כא). וּבֶאֱמֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רָצָה לְקָרֵב גַּם שְׁאָר הָאֻמּוֹת לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה, רַק שֶׁהֵם בִּבְחִירָתָם לֹא רָצוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג): "וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (עבודה זרה ב). נִמְצָא שֶׁעִקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל הָיָה בִּבְחִירָתָם, וְאַף עַל פִּי כֵן הוּא רַק בְּחִינַת סְגֻלָּה, כִּי סוֹד סִתְרֵי הַבְּחִירָה בְּעַצְמָהּ גַּם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין. כְּמוֹ כֵן בְּכָל דּוֹר אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין מִפְּנֵי מָה זָכוּ אֵלּוּ לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים, כִּי גַּם זֶה הוּא בְּחִינַת סְגֻלָּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין כְּלָל. אַךְ אַף עַל פִּי כֵן בְּוַדַּאי צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו (תהלים קמ"ה), כִּי בְּוַדַּאי גִּלְגֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהֶעְלֵם גָּדוֹל עִם כָּל אֶחָד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת, אַךְ כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁל הָאָדָם גָּדוֹל מְאֹד וּ'בַדֶּרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ' (זהר חדש רות) רַק שֶׁזֶּה בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין בְּשׁוּם שֵׂכֶל, וְעַל כֵּן הוּא רַק בִּבְחִינַת סְגֻלָּה כַּנַּ"ל (הל' ברכות הריח ד', אות כג מו): אוצר היראה , צדיק נה.