ו

עִקַּר מַה שֶּׁמְּדַבֵּר הָרַב עִם כָּל אֶחָד וּמֵאִיר בּוֹ דַּעְתּוֹ לְהַצִּילוֹ מֵעֲוֹנוֹת. הָעִקָּר הוּא שֶׁמְּבָאֵר לוֹ שֶׁיָּבִין מֵרָחוֹק שֶׁיֵּשׁ חָכְמוֹת אֲמִתִּיּוֹת וְהַשָּׂגוֹת נִפְלָאוֹת בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק אֱמוּנָתוֹ עַד שֶׁיּוּכַל לָבוֹא לִבְחִינַת בִּטּוּל אֶל אוֹר אֵין סוֹף בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן. אֲבָל פְּנִימִיּוּת דַּעְתּוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְבָאֵר כְּלָל, כִּי הוּא בִּבְחִינַת סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה (אבות ג', יג), רַק שֶׁמְּרַמֵּז לְתַלְמִידָיו בְּדֶרֶךְ רְמָזִים בְּעָלְמָא וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵרָחוֹק. אֲבָל אָסוּר לִכְנֹס בָּזֶה בְּקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר(חגיגה יג:): בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרשׁ וְכוּ', וְנֶאֱמַר (קהלת ז'): "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי" (הל' נט"י לסעודה ו'. אות ז): אוצר היראה, צדיק ל'.