מח

כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר יֵשׁ לוֹ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ יוֹתֵר דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ שְׁכִינַת אֱלֹהוּתוֹ לַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיִּשְׁכֹּן עִמָּנוּ שֶׁזֶּהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ מִיּוֹם שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ. וְכֵן לְהַמְשִׁיךְ אֲנָשִׁים אֵלָיו לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְכֵן לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל וּכְמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לְהִמָּשֵׁךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת כַּנַּ''ל: שם, ו.