מט

אִם מִתְעוֹרֵר אָדָם לִתְשׁוּבָה אָז כְּשֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּדַרְכֵי ה' וְלִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל פַּעַם יֵצֶר הָרָע יוֹתֵר גָּדוֹל, עַל כֵּן צָרִיךְ בְּכָל פַּעַם הִתְגַּבְּרוּת בְּיוֹתֵר וְהִתְחַזְּקוּת חָדָשׁ נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הֶחָדָשׁ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל פַּעַם, וּמִזֶּה בָּא מַה שֶּׁלִּפְעָמִים כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר הָאָדָם לִנְסֹעַ אֶל הַצַּדִּיק וּלְאַנְשֵׁי אֱמֶת וְיֵשׁ לוֹ תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה, וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁמַּתְחִיל לִנְסֹעַ נֶחֱלָשׁ חִשְׁקוֹ וְלִפְעָמִים כְּשֶׁבָּא לְהַצַּדִּיק נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ לְגַמְרֵי. כָּל זֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינָה הַנַּ''ל כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אָז הֵמִית יִצְרוֹ הָרָע שֶׁהָיָה לוֹ בַּתְּחִלָּה וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָצָה לִנְסֹעַ נִתְהַוָּה לוֹ יֵצֶר הָרָע חָדָשׁ חָזָק מִבַּתְּחִלָּה כִּי 'כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ' (סֻכָּה נ''ב). עַל כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הֶחָדָשׁ שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל פַּעַם: תורה עב, א.