יט

צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְאֹד וְלַחֲזֹר אַחַר צַדִּיק כָּזֶה שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּץ הַנְּפָשׁוֹת וּלְהַעֲלוֹתָם, שֶׁיַּעֲלֶה גַּם נַפְשׁוֹ עִמָּהֶם וּלְחַדְּשָׁם בִּבְחִינַת עִבּוּר, וּלְהוֹרִיד עַל־יְדֵי זֶה תּוֹרָה. וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לִמְצֹא צַדִּיק כָּזֶה, כִּי הוּא דַּיְקָא יָכוֹל לְתַקְּנוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִכָּל הַפְּגָמִים שֶׁל כָּל הַתַּאֲווֹת. כִּי כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה דְּבַר תַּאֲוָה, זֶה הָרָצוֹן הוּא פְּגָם וּמָרָה לַנֶּפֶשׁ, וַאֲזַי הוּא בִּבְחִינַת מָרַת נֶפֶשׁ בְּחִינַת "וְנַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ", וְזֶהוּ בְּחִינַת פִּזּוּר הַנֶּפֶשׁ, וַאֲזַי אֵין הַנֶּפֶשׁ מְאִירָה וְהִיא בִּבְחִינַת נֶפֶשׁ רְעֵבָה. וְעַל יְדֵי שֶׁבָּא לַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּ"ל נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כִּי יָכוֹל לְתַקֵּן וּלְהַעֲלוֹת אֲפִלּוּ אֵלּוּ הָרְצוֹנוֹת הַפְּגוּמִים עִם הָרְצוֹנוֹת הַטּוֹבִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְאָז יִתְקַיֵּם בּוֹ: "וְנֶפֶשׁ רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב", בְּחִינַת וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשְׁךָ. וִיחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְחַדְּשׁוּ וִיתְתַּקְּנוּ יְמֵי נְעוּרָיו שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ, וְאָז יִקָּרֵא אָדָם. גַּם גּוּפוֹ יִתְעַלֶּה וְיִתְחַדֵּשׁ עַל יְדֵי שֶׁבָּא לְהַצַּדִּיק: (לק"א סי' י"ג אות ה' ו').