הֲלָכָה ד

עִנְיַן הַרְשָׁאָה, שֶׁאֵין הַשָּׁלִיחַ יָכוֹל לִתְבֹּעַ אֶת הַלֹּוֶה עַד שֶׁיָּבוֹא בְּהַרְשָׁאָה שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ: 'דּוֹן וּזְכֵה וְאַפֵּיק לְנַפְשֵׁךְ, וְכָל דְּמִתְעַנֵי לָךְ מִן דִּינָא עָלַי הָדַר' (תָּדוּן וְתִזְכֶּה וְתוֹצִיא לְעַצְמְךָ, וְכָל מַה שֶּׁתַּפְסִיד יִהְיֶה עָלַי) (חֹשֶׁן־מִשְׁפָּט, סִימָן קכב, סְעִיף ד־ז).