ט

וְזֶה עִקַּר הַפְּגָם שֶׁל קֹרַח בְּמַחֲלֻקְתּוֹ, בְּחִינַת (בַּמִּדְבָּר טז, א): "וַיִּקַּח קֹרַח", וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוּס: 'וְאִתְפְּלֵג קֹרַח', שֶׁלָּקַח אֶת עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, הַיְנוּ שֶׁחָלַק אֶת עַצְמוֹ מֵהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְלֹא רָצָה לִהְיוֹת שָׁכֵן טוֹב לְבֵית הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַמִּשְׁכָּן שֶׁנִּתְהַוָּה מֵהַקִּבּוּץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן מִמֶּנּוּ דַּיְקָא לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בַּמִּדְבָּר יח, ה): 'אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ', כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י עַל פָּסוּק: "מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת" וְכוּ' (בַּמִּדְבָּר ג), וּבְפָרָשַׁת קֹרַח, כִּי עִקַּר הַפְּגָם שֶׁלּוֹ הוּא שֶׁהָיָה שָׁכֵן רַע, כִּי חָלַק אֶת עַצְמוֹ מֵהַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, כַּנַּ"ל: