ג

וְזֶה שֶׁכָּתוּב (בַּמִּדְבָּר כד, ב): וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לְקַלְּלָם'. כִּי בִּלְעָם רָצָה לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן רָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בִּלְעָם כְּנֶגֶד תִּקּוּן הַתְּפִלָּה דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בַּמִּדְבָּר־רַבָּה כ, ד) עַל פָּסוּק (בַּמִּדְבָּר כב, ד): "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן": 'מַנְהִיגָם שֶׁל אֵלּוּ בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל וְכוּ', אָמְרוּ אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בַּפֶּה, אַף אָנוּ נָבוֹא עֲלֵיהֶם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בַּפֶּה', כִּי רָאָה שֶׁהַצְלָחַת יִשְׂרָאֵל רַק עַל־יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁכָּל תִּקּוּנָהּ עַל־יְדֵי אֱמֶת כַּנַּ"ל, וְרָצָה לְהָבִיא אֶת בִּלְעָם שֶׁכָּל כֹּחוֹ לְהֵפֶךְ הוּא בַּפֶּה, שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל תָּמִיד בְּעַיִן רָעָה עַל כָּל אֶחָד לִמְצֹא בּוֹ מוּם וְחֶסְרוֹן, וְהָיָה גּוֹמֵר בְּפִיו הַטָּמֵא לְרָעָה, עַד שֶׁהָיָה לוֹ כֹּחַ לְקַלֵּל וּלְהַזִּיק, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל כְּשֶׁרָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵי יִשְׂרָאֵל מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה - עָלָה בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לְקַלְּלָם.

כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁעִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, שֶׁהוּא מַחֲלֹקֶת דְּסִטְרָא אָחֳרָא, הוּא מִמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, כְּשֶׁיֵּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת, וּמִסְתַּכֵּל כָּל אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ לְרָעָה מֵחֲמַת שֶׁאֵין טוֹב בְּעֵינָיו הָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, מִשָּׁם נִתְאַחֵז הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְהַכְנִיס עַיִן רָעָה, חַס וְשָׁלוֹם וּלְהַזִּיק חָלִילָה. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי שֶׁרָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְאֵין מִסְתַּכֵּל כָּל אֶחָד בְּהָאֱמֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאֵין לוֹ עַיִן רָעָה בַּחֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְקַלְּלָם, כִּי נִתְבַּטֵּל אֲחִיזָתוֹ. וְעַל־כֵּן נִתְהַפֵּךְ לִבְרָכָה וְאָמַר: מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, עַל שֶׁרָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִים, וְכַנַּ"ל.

וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם: 'דָּבָר אַחֵר, מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ - אֹהֶל שִׁילֹה וְכוּ' וּבֵית עוֹלָמִים', שֶׁהֵם בְּחִינַת בֵּית הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה נו, ז): "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא" וְכוּ'. כִּי הַכֹּל אֶחָד, כִּי עַל־יְדֵי שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִים וְאֵין פּוֹגְמִים בָּאֱמֶת, עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ קְדֻשַּׁת אֹהָלִים וּמִשְׁכָּנוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל. וְעִקָּר הוּא קְדֻשַּׁת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם מִתְקַבְּצִים כָּל הַשְּׁנֵים־עָשָׂר שְׁבָטִים, כָּל הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה נֻסְחֲאוֹת הַתְּפִלָּה, כִּי דֶּרֶךְ שָׁם מַעֲלֶה הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת 'אֶבֶן טוֹב' אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בִּבְחִינַת חַלּוֹן, עַל־יְדֵי נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁמּוֹצֵא בְּהַתְּפִלָּה שֶׁל כָּל אֶחָד, שֶׁכָּל זֶה הֵפֶךְ הַקִּלְקוּל הַבָּא עַל־יְדֵי שֶׁמִּסְתַּכֵּל אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּתַח נֶגֶד פֶּתַח, וְכַנַּ"ל.

וְעַל־כֵּן שְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים אֶחָד וּתְלוּיִים זֶה בָּזֶה, שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִים וְאֵין פּוֹגְמִין בְּהָאֱמֶת שֶׁהוּא תִּקּוּן הַתְּפִלָּה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב, שֶׁהֵם הַדִּירוֹת וְהַבָּתִּים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ וּמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ, שֶׁהֵם בְּחִינַת בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְעִקָּרָם הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהֵם בָּתֵּי הַתְּפִלָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּקּוּנָם עַל־יְדֵי הָאֱמֶת, וְכַנַּ"ל: