הַבָּא לִפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה (חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, סִימָן קח, סְעִיף יז). וְעִנְיַן הַדִּין אֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה נֶגֶד יְתוֹמִים לְבָנָיו אִם מֵת לֹוֶה בְּחַיֵּי מַלְוֶה (סְעִיף יא).
עַל־פִּי הַתּוֹרָה 'כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם' וְכוּ', (בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן ז):