א

וְהַכְּלָל הַיּוֹצֵא מִשָּׁם, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, וַאֲזַי הַחֹשֶׁךְ וְהַקְּלִפּוֹת מְסַבְּבִין אוֹתוֹ וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ, אֲזַי עִקַּר הָעֵצָה וְהַתַּקָּנָה לָזֶה לִרְאוֹת שֶׁיְּדַבֵּר דִּבּוּר אֱמֶת, וְהָאֱמֶת הוּא אוֹר הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, וְעַל־יְדֵי־זֶה מֵאִיר לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא עֶצֶם הָאֱמֶת, כִּבְיָכוֹל, וַאֲזַי רוֹאֶה הַפְּתָחִים אֵיךְ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ הַמְסַבֵּב אוֹתוֹ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם עִנְיָן זֶה הֵיטֵב, כִּי הוּא כְּלָל גָּדוֹל מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, (כַּמְבֹאָר שָׁם בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ עוֹד בְּמָקוֹם אַחֵר, סִימָן קי"ב, מֵעִנְיָן זֶה הֵיטֵב), וּתְפִלָּה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם: