ט

וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (אָבוֹת א, א): וּכְשֶׁיִּהְיוּ הַבַּעֲלֵי דִּינִין עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים וּכְשֶׁנִּפְטָרִין מִלְּפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין; וְהוּא תָּמוּהַּ לִכְאוֹרָה, מַדּוּעַ מִתְּחִלָּה שְׁנֵיהֶם כִּרְשָׁעִים, מֶה חָטָא הַזַּכַּאי בַּדִּין? וְגַם מִפְּנֵי מָה אַחַר־כָּךְ שְׁנֵיהֶם כְּזַכָּאִין? אַךְ עַל־פִּי הַנַּ"ל נִיחָא, כִּי בְּוַדַּאי בִּתְחִלָּה שְׁנֵיהֶם כִּרְשָׁעִים, אֲפִלּוּ הַזַּכַּאי וְהַטּוֹעֵן אֱמֶת, כִּי עַל כָּל פָּנִים פָּגַם בְּהָעֵסֶק שֶׁלּוֹ, וְרִחֲקוֹ מֵהַתּוֹרָה, וְלֹא קִשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה נֶעֱנַשׁ שֶׁהֻכְרַח לָבוֹא לְדִין תּוֹרָה, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי נֶחֱשָׁב גַּם הוּא כְּרָשָׁע, כִּי עִקַּר צִדְקַת יִשְׂרָאֵל הִיא הַתּוֹרָה וְהָאֱמוּנָה, בְּחִינַת (חֲבַקּוּק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" וּמֵחֲמַת שֶׁיִשְׂרָאֵל כֻּלָּם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים עַל־כֵּן נִקְרָאִים כֻּלָּם צַדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ס, כא): "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים".

אֲבָל זֶה שֶׁפָּגַם בָּאֱמוּנָה וּבְהַתּוֹרָה בִּשְׁעַת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, שֶׁמֵּחֲמַת זֶה הֻכְרַח לָבוֹא לְדִין תּוֹרָה, עַל־כֵּן נֶחֱשָׁב כְּרָשָׁע, אֲבָל אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּפְטָרִין מִלִּפְנֵי הַדַּיָּנִים שְׁנֵיהֶם כְּזַכָּאִין כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַדִּין תּוֹרָה, וְעַל־יְדֵי־זֶה חָזְרוּ וְתִקְּנוּ מַה שֶּׁקִּלְקְלוּ, וְחָזַר וְנַעֲשָׂה מֵהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן – תּוֹרָה, עַל־יְדֵי שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַדִּין־תּוֹרָה, שֶׁפָּסְקוּ הַדַּיָּנִים, עַל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלָּהֶם. עַל־כֵּן נֶחְשְׁבוּ כְּזַכָּאִין, כִּי אֲפִלּוּ זֶה שֶׁטָּעַן בִּתְחִלָּה אֵיזֶה שֶׁקֶר וְרַמָּאוּת, נֶחֱשָׁב עַתָּה כְּזַכַּאי, אַחַר שֶׁקִּבֵּל אֶת הַדִּין וְנַעֲשָׂה מִכָּל הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן שֶׁלּוֹ תּוֹרָה. כִּי גַּם מִתְּחִלָּה לֹא בָּא אֶל הַשֶּׁקֶר וְהָרַמָּאוּת, כִּי אִם מֵחֲמַת פְּגָם הַנַּ"ל עַל־יְדֵי שֶׁלֹּא קִשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה נִפְגְּמָה הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ, וְעַל־יְדֵי־זֶה בָּא לִידֵי שֶׁקֶר וְשִׁנּוּי וְרַמָּאוּת, שֶׁהוּא הֵפֶךְ הָאֱמוּנָה וְכַנַּ"ל. כִּי יִשְׂרָאֵל אֵינָם חֲשׁוּדִים עַל שֶׁקֶר גָּמוּר, כִּי (צְפַנְיָה ג, יג): "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב", וְעִקַּר הַשֶּׁקֶר שֶׁל הַטּוֹעֵן שֶׁקֶר נִמְשָׁךְ מֵאֵיזֶה טָעוּת, שֶׁטּוֹעֶה בְּעַצְמוֹ וּמוֹרֶה לוֹ הֶתֵּר כְּעֵין שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל: 'חֲזָקָה אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנָיו וְכוּ', וְאִשְׁתְּמוּטֵי הוּא דְּקָא מִשְׁתַּמֵּיט אוֹ סָפֵק מִלְוֶה יְשָׁנָה יֵשׁ לוֹ עָלָיו'.

וְכָל אֵלּוּ הַהַשְׁמָטוֹת וְהַהֶתֵּרִים שֶׁל טָעוּת שֶׁלּוֹ נִמְשָׁךְ מֵחֲמַת שֶׁלֹּא קִשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה, כִּי אִם הָיָה מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה שֶׁבְּהַמַּשָּׂא־וּמַתָּן, הָיָה נִשְׁמָר הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ שֶׁלֹּא לָבוֹא לִידֵי טָעוּתִים אֵלּוּ, שֶׁהֵם פְּגַם הָאֱמוּנָה, עַל־כֵּן עַתָּה אַחַר שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין תּוֹרָה, וּכְבָר חָזַר וְנַעֲשָׂה מֵהָעֵסֶק שֶׁלּוֹ – תּוֹרָה, כְּבָר נִתְתַּקֵּן הַפְּגָם שֶׁלּוֹ שֶׁעָקַר הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן מֵהַתּוֹרָה, שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַטָּעוּת וְהַשֶּׁקֶר שֶׁלּוֹ, כִּי הֲלֹא עַתָּה חָזַר וְנַעֲשָׂה מֵהָעֵסֶק שֶׁלּוֹ תּוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן גַּם הוּא נֶחֱשָׁב כְּזַכַּאי, וְעַתָּה מְבֹאֶרֶת הַמִּשְׁנָה עַל מְכוֹנָהּ בָּרָה כַּחַמָּה: