כא

כִּי הָמָן־עֲמָלֵק הוּא מֵעוֹלָם רְצוּעָה מַרְדוּת לְיִשְׂרָאֵל (תַּנְחוּמָא חֻקַּת יח). וְעַל־כֵּן הַמְרַגְּלִים שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּפָגְמוּ בְּהַדַּעַת הַנַּ"ל וְגָרְמוּ חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַדַּעַת הַנַּ"ל, כַּמְבֹאָר שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב, כָּל פְּגָמָם שֶׁל הַמְרַגְּלִים נִמְשַׁךְ עַל־יְדֵי הַפַּחַד שֶׁל עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּפָרָשַׁת הַמְרַגְּלִים (בַּמִּדְבָּר יג, כט): "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב". כִּי עֲמָלֵק מִתְגַּבֵּר תָּמִיד נֶגֶד הַדַּעַת הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. וְכֵן אַחַר־כָּךְ כְּשֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם לָמוּת בַּמִּדְבָּר וְהֵם רָצוּ לְהִתְגַּבֵּר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, כְּתִיב (שָׁם יד, כה): "וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּהָר" וְכוּ', וְאַחַר־כָּךְ כְּתִיב: "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְכוּ' וַיַּכּוּם" וְכוּ'. וְעַל־כֵּן סָבַר הָמָן־עֲמָלֵק שֶׁגַּם עַתָּה יִתְגַּבֵּר נֶגֶד יִשְׂרָאֵל לִבְלִי לְהַנִּיחָם לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלִבְנוֹת הַבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (רַשִׁ"י אֶסְתֵּר ט, י), שֶׁרָצָה לְבַטֵּל בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. וּמִגֹּדֶל הַפְּגָמִים שֶׁהָיוּ אָז רָצָה לְכַלּוֹתָם לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ, כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל בְּחִינַת מָרְדְּכַי מִתְגַּבֵּר בְּכָל דּוֹר לְהַכְנִיס בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּצְעֲקוּ אֶל ה' תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִתְהַפֵּךְ הַגַּלְגַּל עַל הָמָן וְזַרְעוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ (אֶסְתֵּר ט, כה):