וְאָז (כז, לח): וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ - 'וַיֵּבְךְּ' דַּיְקָא, כִּי הַבְּכִיָּה הִיא מוֹתְרוֹת הַמָּרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תֹּקֶף זֻהֲמַת הָעֲשִׂיָּה, בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", כִּי עַצְבוּת הוּא מָרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁמִּשָּׁם הַבְּכִיָּה וְהַדְּמָעוֹת, וְעַל־כֵּן עֵשָׂו הָרָשָׁע עַל־יְדֵי בְּכִיָּתוֹ הָרָעָה הָיָה מְעוֹרֵר תֹּקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, תֹּקֶף הָעֲשִׂיָּה שֶׁהָיָה נֶאֱחָז שָׁם. וְצָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה שֶׁיִּתֵּן לוֹ תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְאָז הֻכְרַח יִצְחָק לִסְתֹּם אֶת פִּיו וַיִּתֵּן לוֹ תַּאֲוָתוֹ הָרָעָה, כִּי אָז עֲדַיִן לֹא נִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם וְהָיָה עֲדַיִן אֲחִיזַת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא, בָּעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְבַּטֵּל הַסִּטְרָא־אָחֳרָא לְגַמְרֵי - צְרִיכִין בְּהֶכְרֵחַ לִתֵּן לָהּ חִיּוּתָהּ, כַּיָּדוּעַ, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר עֵשָׂו בְּתֹקֶף אֲחִיזָתוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ, שֶׁהוּא בְּכִיָּה וְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁהוּא תֹּקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ תֹּקֶף הָעֲשִׂיָּה, אָז הֻכְרַח יִצְחָק לְמַלְּאוֹת בִּטְנוֹ, כַּנַּ"ל.
וְכָל הַצָּרוֹת וְהַגָּלוּת וְחֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ - הַכֹּל נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי בְּכִיָּתוֹ הָרָעָה, כַּיָּדוּעַ, כִּי עַל־יְדֵי בְּכִיָּתוֹ הָרָעָה הָיָה מְעוֹרֵר זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה", בְּחִינַת ל"ט מְלָאכוֹת הָעֲשִׂיָּה וְכוּ', שֶׁהֵם פְּגַם הָרָצוֹן, וְעֵשָׂו הוּא הַסָּמֶ"ךְ מֵ"ם בְּעַצְמוֹ, וְעַל־כֵּן הִתְגַּבֵּר עַל־יְדֵי־זֶה עַד שֶׁהִכְנִיס מִזֻּהֲמָא שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם וּפָגַם בָּרָצוֹן וְהִכְנִיס כְּפִירוֹת בַּלֵּב, עַד שֶׁגַּם קְצָת מִיִּשְׂרָאֵל נִלְכְּדוּ בְּרִשְׁתּוֹ, כִּי הוּא עִקַּר מֵצַח הַנָּחָשׁ אֲשֶׁר כָּל הַחַיּוֹת רָעוֹת הַדּוֹרְסִים וְטוֹרְפִים רַבִּים מִבְּנֵי עַמֵּנוּ, שֶׁהֵם הָאֶפִּיקוֹרְסִים הַמַּכְנִיסִים כְּפִירוֹת וְדֵעוֹת זָרוֹת גַּם בִּקְצַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם הֵם יוֹנְקִים מִמֶּנּוּ. וְעַל־יְדֵי־זֶה הִתְגַּבֵּר עַד שֶׁהֶחֱרִיב בֵּית קָדְשֵׁנוּ, כִּי עִקַּר הַחֻרְבָּן עַל־יְדֵי פְּגַם הָרָצוֹן, כַּנַּ"ל.
וְזֶה בְּחִינַת וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ, 'תָּרִיד' - הוּא לְשׁוֹן יְלָלָה וְעַצְבוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה טו, ג): "יֹרֵד בַּבֶּכִי". וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, הַיְנוּ כַּאֲשֶׁר תִּתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, וְתַכְנִיס עַצְבוּת בְּיִשְׂרָאֵל אָז וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ, כִּי אָז תּוּכַל לְהִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא־אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵשָׂו הָרָשָׁע הוּא עַל־יְדֵי עַצְבוּת, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁמַּכְנִיסִין, חַס וְשָׁלוֹם, עַצְבוּת בְּיִשְׂרָאֵל, וְעִקַּר הָעַצְבוּת הוּא בְּחִינַת פְּגַם הָרָצוֹן כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה הוּא, כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ כַּנַּ"ל (בְּאוֹת ב), וְעַל־כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל־יְדֵי עַצְבוּת, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא פְּגַם הָרָצוֹן: