מ

וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים קלג, א־ב): הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, שֶׁהוּא שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. כִּי עַל־פִּי כָּל הַמְבֹאָר לְעֵיל מוּבָן מִמֵּילָא גֹּדֶל מַעֲלַת הַשָּׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (בַּמִּדְבָּר־רַבָּה יא, ז) בָּזֶה הַרְבֵּה בְּעִנְיַן מַעֲלַת הַשָּׁלוֹם שֶׁעוֹלֶה עַל הַכֹּל, כִּי כְּבָר מְבֹאָר, שֶׁעִקַּר קִיּוּם הָאָדָם וְתִקּוּנוֹ הַנִּצְחִי הוּא עַל־יְדֵי שֶׁיֹּאחֵז עַצְמוֹ בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל וְכוּ', וְכוּ', וְכַנַּ"ל, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי צְרִיכִין לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בֵּין כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַשְּׁרוּ יַחַד בְּאַהֲבָה וְשָׁלוֹם כָּל שָׁרְשֵׁי נִשְׁמוֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵיהֶם שׁוּם פֵּרוּד עַל־יְדֵי אֵיזֶה שִׂנְאָה וּמַחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְאַחֵז בְּשָׁרְשֵׁי נַפְשׁוֹתָם הַנִּכְלָלִים יַחַד עַל־יְדֵי הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם: